הוואנונג
.jpg) | |
| שלושת החותמות השמימיות שניתנו להוואנונג בצורות של חרב, מראה ותוף. | |
| אב | הוואנין |
|---|---|
| בן או בת זוג | אונגנייאו |
| צאצאים | דנגון |
הוואנונג (הנגול: 桓雄, הנג'ה: 환웅 "העוצר העליון") היא דמות חשובה במקורות המיתולוגיים של קוריאה. הוא ממלא תפקיד מרכזי בסיפורו של דנגון וואנג'ום (단군왕검/檀君王儉), המייסד האגדי של גוג'וסון, הממלכה הראשונה של קוריאה. הוואנונג הוא בנו של הוואנין (אנ') (환인; 桓因), "אדון השמים". יחד עם שרי העננים, הגשם והרוחות שלו, הוא הנהיג חוקים וקודים מוסריים ולימד את בני האדם אומנויות שונות, רפואה וחקלאות.
מיתוס הבריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי מיתוס הבריאה של דנגון, הוואנונג השתוקק לחיות על האדמה בין העמקים וההרים. הוואנין התיר להוואנונג ול-3000 חסידים לעזוב והם ירדו מהשמיים אל עץ אלגום בהר פאקטו, שנקרא אז הר טבאק (태백산/太伯山). שם הוואנונג ייסד את סינסי (신시/神市, "עיר האל") והעניק לעצמו את התואר מלך גן עדן. במערה ליד עץ האלגום חיו דוב ונמר שהגיעו לעץ מדי יום כדי להתפלל להוואנונג. יום אחד הוואנונג נתן לדוב ולנמר עשרים פקעות שום וקצת אגמון קסום. הוואנונג הבטיח שאם הם יאכלו רק את השום והאגמון שלו ויישארו במערה מחוץ לאור השמש במשך מאה ימים, הוא יהפוך אותם לאנושיים.[1]
הנמר והדוב הסכימו וחזרו למערה, אבל הנמר היה רעב וחסר סבלנות מכדי לחכות, ועזב את המערה לפני ש-100 הימים הסתיימו. אבל הדוב נשאר, וביום ה-21 הפך לאישה יפהפייה, שכיבדה את הוואנונג בהכרת תודה במנחות. עם הזמן האישה הפכה בודדה, והתפללה להוואנונג שתוליד ילד. אז הוואנונג הפך אותה לאשתו ונתן לה בן בשם דנגון, שם שיש לו שתי משמעויות: "נסיך המזבח" ואלגום. דנגון הקים בסופו של דבר את גוג'וסון.[2]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תומאס 2008
- ^ סטוקר 2009, עמ' 383
