מיתולוגיה קוריאנית
,_early_19th-c._Korean_shamanic_painting.jpg)
המיתולוגיה הקוריאנית (בקוריאנית: 한국 신화; הנג'ה: 韓國神話;) היא קבוצת המיתוסים[א] שמספרים קוריאנים היסטוריים ומודרניים. ישנם שני סוגים: המיתולוגיה הכתובה, הספרותית בתולדות מסורתיות, בעיקר על המלכים המייסדים של ממלכות היסטוריות שונות, והמיתולוגיה בעל פה הרבה יותר גדולה ומגוונת, בעיקר נרטיבים המושרים על ידי שמאנים או כוהנות (מנסין) בטקסים הקוראים לאלים שנחשבים קדושים בתרבות הקוריאנית עד היום.
המיתוסים ההיסטוריים של קרן המדינה המייצגים את עיקר המיתולוגיה הספרותית נשמרים ביצירות בשפה הסינית הקלאסית כמו סאמגוק סאגי (אנ') וסאמגוק יוסה. מיתוס היסוד של מדינה אחת, זה של דנגון, הפך למיתוס המכונן של האומה הקוריאנית כולה. מיתוסים של קרן המדינה מחולקים עוד יותר לצפון, כמו זה של ממלכת גוגוריאו (אנ') ומייסדה דונגמיונג (אנ'), שבו המייסד הוא בנם של דמות גברית שמימית ודמות נשית ארצית, ודרומיים, כמו זו של ממלכת סילה (אנ') ומייסדה היוקגוסה (אנ'), שם המייסד מתחיל כחפץ שירד מהשמים, ובעצמו מתחתן עם אישה ארצית. מיתוסים ספרותיים אחרים כוללים את מיתוסי המקור של שושלות משפחה המתועדות באילן יוחסין.
הנרטיבים של השמאניזם הקוריאני, הדת הילידית של המדינה, מציגים מערך מגוון של אלים ובני אדם כאחד. הם נקראים בהקשרים פולחניים הן כדי לרצות את האלים והן כדי לבדר את המתפללים האנושיים. כספרות בעל פה, הנרטיב השאמאני מתוקן בקביעות עם כל הופעה, אם כי נדרשת מידה מסוימת של עקביות; נרטיבים חדשים הופיעו מאז שנות ה-60. לעיתים קרובות היא הייתה בסתירה לאידאולוגיות הרשמיות של החברה הקוריאנית, והמיתולוגיה שלה מאופיינת לעיתים קרובות כחתרנית לנורמות מסורתיות כמו פטריארכיה.
המיתולוגיה השמאנית מחולקת לחמש מסורות אזוריות, כאשר לכל אזור יש נרטיבים מקוריים, כמו גם גרסאות ייחודיות של נרטיבים פאן-קוריאניים. המסורת המיתולוגית של דרום האי צ'ג'ו שונה במיוחד. שני הנרטיבים שנמצאו בכל האזור, מלבד אחד, בהתאמה הם הג'וסון-בון-פורי, הכוללת ילדה שברוב הגרסאות ספגה מכומר בודהיסטי חזק על-טבעי - שהיה כנראה במקורו אל שמיים - ויולדת שלישיות שבעצמן הופכים לאלים; והנסיכה בארי, על נסיכה שננטשת על ידי אביה בגלל היותה ילדה ומאוחר יותר מקימה לתחייה את הוריה המתים עם פרח החיים.
