פורשיה זוואווהרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פורשיה זוואווהרה
Portia Zvavahera
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 28 במרץ 1985 (בת 39)
הארארה, זימבבואה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Harare Polytechnic עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פורשיה זוואווהרהאנגלית: Portia Zvavahera; נולדה ב-28 במרץ 1985) היא ציירת ואמנית מזימבבואה.

ייצגה את ארצה בביאנלה של ונציה ה-55 בשנת 2013, ויצירותיה הופיעו גם בביאנלה ה-59 בשנת 2022.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוואווהרה נולדה ב-1985 בג'ורו, זימבבואה. היא למדה ב-BAT Visual Arts Studio בחסות הגלריה הלאומית של זימבבואה בין השנים 2003–2005, ולאחר מכן השיגה תעודה באמנות חזותית מהרארה פוליטכניק ב-2006, שם למדה אצל אמן הדפוס צ'יקו צ'זונגוזה.[1]

על יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציוריה משלבים אלמנטים מודפסים באמצעות דיו על בסיס שמן. ציוריה מאופיינים בעיסוק עמוק בצבע, לעיתים קרובות משלבים דפוסים דמויי טקסטיל מפורטים עדינים וסימני מחוות אקספרסיביים. היא עובדת עם דיו על בסיס שמן כדי ליצור משטחים סוחפים עשירים החוקרים נושאים פסיכולוגיים, רוחניים ורגשיים מורכבים. סדרת העבודות, "אני יכולה לחוש זאת בעיני" מ-2015 תיארה את הממדים האקסטטיים והאופוריים של האהבה, והצגת היחיד שלה מ-2016, "מה אני רואה מאחורי הרגשות" מתמקדת בעולם החלומות וביכולתם להתפרק, ולתקשר היבטים נסתרים של הנפש.[2]

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 2009, זוואווהרה התגוררה ויצרה באולפני גרייטמור בקייפטאון, דרום אפריקה.
  • בשנת 2010 הציגה תערוכת יחיד בגלריה הלאומית של זימבבואה, הנמצאת בהרארה.
  • היא ייצגה את זימבבואה בביאנלה ה-55 של ונציה ב-2013 במסגרת התערוכה "דודזירו: חקירת חזון האמונות הדתיות" בביתן זימבבואה.
  • בשנים 2014 - 2020 היא הציגה שש תערוכות יחיד בגלריית סטיבנסון בקייפטאון וביוהנסבורג ושתיים בגלריית דייוויד זווירנר, בלונדון ובניו יורק.
  • בשנת 2020 המכון לאמנות עכשווית באוקיינוס ההודי במאוריציוס הציג תערוכה קטנה שלה, "מסע החיים".
  • בשנת 2019 הוצגה תערוכה הנקראת: מופע של שני אנשים, דיאלוג בין פורשיה זוואווהרה וגוסטב קלימט בגלריית De 11 Lijnen בבלגיה.
  • ב-2023 יצירותיה הופיעו בתערוכה המרכזית של הביאנלה ה-59 של ונציה, "חלב החלומות".

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2020- ברית עם כוח: אמנות תפוצות אפריקאית מאוסף חורחה פרז, מוזיאון פרז לאמנות, מיאמי, ארצות הברית
  • 2020- עד: אפרו פרספקטיבות מאוסף חורחה פרז- מוזיאון החלל מיאמי
  • 2020- פצעים נפשיים: על אמנות וטראומה, המחסן, דאלאס, ארצות הברית
  • 2021- כוח הידיים שלי, מוזיאון לאמנות מודרנית, פריז, צרפת

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2013 - פרס טולמן העשירי לאמנות חזותית בדרום אפריקה.[4]
  • 2014 - פרס מטעם הבנק הלאומי של דרום אפריקה (FNB) ביריד האמנות של יוהנסבורג.[5]
  • מלגת שהייה של המכון לאמנות עכשווית האוקיינוס ההודי (ICAIO).[6]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשואה לצייר גדעון גומו ואם לשני ילדים, גרה ועובדת בהרארה, זימבבואה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]