לאטינים
הלאטינים ("תושבי הארץ הנרחבת") הם תושבי אזור לאטיום בעת העתיקה בלאטיום שבמרכז חצי האי האפניני, והתפשטו ברחבי איטליה. הם התאפיינו במנהגים דומים ובשפה משותפת. בין הלאטינים נכללו גם הרומאים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצא הלאטינים אינו ברור, אך ההנחה הרווחת היא שהשבטים הידועים בתור לאטינים היו מיזוג של אוכלוסיית לאטיום בתקופת האבן ובתקופת הברונזה, עם מהגרים הודו אירופיים שחדרו למרכז איטליה במהלך תקופת הברזל. המהגרים החדשים השליטו את לשונם על האוכלוסייה המקומית, לשון שהייתה שונה מניבים איטלקים אחרים, ולימים הניב הרומי שלה התפתח לשפה הלטינית.
חברה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר בתקופה מוקדמת בהיסטוריה גילו הלאטינים התנהגות של חברה שבטית מלוכדת. בין השאר הם דיברו באותה לשון, קיימו מנהגים דומים, שמרו על קשרים הדוקים ואפשרו מעבר חופשי ברחבי לאטיום לכל בני הקהילות הלאטיניות. החברה הלאטינית הקדומה הורכבה ממספר רב של כפרי רועים ואיכרים שהיו פזורים על רחבי לאטיום. לפי דיוניסיוס ופליניוס הזקן מספר הכפרים האלה הגיע לכ-70 קהילות. כנראה היה ללאטינים פולחן דתי משותף, שמרכזיו היו מקדש דיאנה באריקיה, מרכזי דת של יופיטר לאטיאריס בהר אלבה ומרכזי פולחן של ונוס בלאווינים וארדאה.
הברית הלטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-6 לפנה"ס התגבשה "הברית הלטינית", בצל האיום האטרוסקי מהצפון. ברית זו הייתה מבוססת על הבריתות הדתיות הישנות, ונועדה לגבש את הלאטינים במאבקם בכובש האטרוסקי. באותה תקופה החלו להיעלם חלק מהיישובים הלאטינים הקטנים, כאשר חלקם נעלמו וחלקם התפתחו לערי מדינה. ערי המדינה הישנות והחדשות הפכו לחזקות ובולטות יותר, כאשר הראשונה בהם הייתה רומא. המסגרת המדינית של הלאטינים התגבשה ביתר שאת בסוף המאה ה-6 לפנה"ס, עם שבירת ההגמוניה של רומא בלאטיום, עקב נפילת המלוכה הרומית. הברית הלטינית ניתקה את עצמה מרומא, התנתקות שהובילה בשנת 496 לפנה"ס, לפי המסורת הרומית, לעימות צבאי ששיאו היה קרב רגילוס, בין הרומים ללאטינים. הקרב הסתיים ללא הכרעה ברורה. בעקבות קרב זה נחתם בין הצדדים "הסכם קסיוס", הסכם שקבע את מעמדם של הלאטינים ביחס לרומא לאורך המאה החמישית והרביעית לפנה"ס. לפי ההסכם, הלאטינים קיבלו מעמד של בני ברית שווים לרומא, החולקים איתה שלל ועוזרים לה במלחמותיה. במקביל קיבלו הלאטינים זכויות מסחר וחיתון שעלו מעל הזכויות הרגילות של בני הברית של רומא. במהלך המאות החמישית והרביעית לפנה"ס היו הלאטינים שותפים ובני ברית לרומא במאבקיה במרכז איטליה, ואף נהנו מכיבושיה בכך שהקימו מושבות מחוץ לשטחי לאטיום. עם זאת, התרחש תהליך הדרגתי של התחזקות רומא בלאטיום על חשבון הלאטינים עצמם. תהליך זה הוביל לחיכוכים רבים ולבסוף לפריצת המלחמה הלטינית. המלחמה הסתיימה בניצחון רומאי ב-338 לפנה"ס ובפירוק הברית הלטינית. מעמדם המדיני עצמאי של הלאטינים נשחק ונעלם, וחלק גדול מהקהילות הלטיניות נבלעו באזרחות הרומית.
הרפובליקה הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המושג לאטינים החל לשנות את משמעותו ממושג אתני למושג משפטי במאה השלישית לפנה"ס. מושג חדש, זכויות הלאטינים ("Ius latii") החל להשתרש ברחבי תחום שליטתה של הרפובליקה הרומית. ערים ואנשים יחידים שהחזיקו בזכויות אלה נהנו, בנוסף לזכויות החיתון והמסחר שהוזכרו קודם, גם בזכות הגירה לרומא וקבלת אזרחות מלאה.
לאחר מלחמת האיטלקים ברומא בשנים 91 לפנה"ס – 88 לפנה"ס קיבלו רוב הקהילות באיטליה זכויות אזרח רומיות מלאות, והמושג לאטינים כעם איבד כל חשיבות. הלאטינים התמזגו כמעט לחלוטין עם הרומאים, וזכויותיהם היו קיימות רק בפרובינקיות הרומיות.
