יחסי מרוקו–ספרד
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
| יחסי ספרד–מרוקו | |
|---|---|
|
|
| |
| ספרד | מרוקו |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 505,370 | 446,550 |
| אוכלוסייה | |
| 47,477,027 | 38,180,287 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 1,397,509 | 134,182 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 29,435 | 3,514 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | מונרכיה חוקתית פרלמנטרית |
יחסי מרוקו-ספרד בימינו, ממשיכים היסטוריה ארוכה של יחסי חוץ בין שליטים שפעלו בטריטוריות המהוות היום את ספרד ואת מרוקו, שתי טריטוריות הנהנות ממיקום אסטרטגי חשוב ומיוחד במינו הנובע מהעובדה ששתיהן נמצאות משני צידיו של מיצר גיברלטר: מרוקו מדרום, בפינה הצפונית-מערבית של צפון אפריקה, וספרד מצפון, בפינה הדרומית-מערבית של דרום אירופה. היום שתי המדינות חולקות גבול יבשתי באורך 18 ק"מ, הנובע מקיומן של שתי מובלעות ספרדיות בצפון מרוקו, מלייה וסאוטה, מובלעות שנוצרו ב-1956 בעיקבות הפיכת מרוקו למדינה עצמאית, ולצורך שימור אינטרסים מדיניים של ספרד על אדמת אפריקה. עם זאת, ספרד שמרה על שליטתה באזור סהרה המערבית, זאת בניגוד לעמדת מרוקו.
ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שורשי היחסים בין שליטים בטריטוריות הללו הולכים אחורה עד לתקופה הרומית. עם התפוררות האימפריה ששלטה הן ב"ספרד" והן בצפון-אפריקה, התפתחו ישויות פוליטיות מקומיות, בסגנון ובשיטה שאיפיינו את ימי הביניים. עם עליית האסלאם כבשו כוחות מוחמד ויורשיו את כל צפון אפריקה עד לדרום-צרפת של ימינו. המוסלמים התיישבו מצפון למיצר גיברלטר, והקימו את ח'ליפות קורדובה, ששלטה בחלקים גדולים של חצי האי האיברי במשך כ-300 שנה.
הנוצרים שבלמו את המוסלמים בדרום-צרפת במאה ה-8, החלו בתהליך "הכיבוש מחדש" (הרקונקיסטה) כבר במהלך המאה ה-12, כאשר כוחות נוצרים בחצי האי האיברי, החל לדחוף כוחות מוסלמים דרומה. ב-1085 נכבשה מדריד. תהליך השתלטות הנוצרים על חצי האי האיברי הגיע לשיאו ב-1492, שנה בה שוחררה גרנדה, העיר החשובה ביותר בדרום חצי האי האיברי. הגרוש הסופי של יהודים ומוסלמים מחצי האי האיברי, הביא סוף סוף לגיבושה של ספרד, בערך כפי שהיא מוכרת עד היום, שכן עד אז שטחה היה מחולק בין ממלכות למיניהן, כמו אנדלוסיה, לאון, קסטיליה, קטלוניה וכו'.
בהמשך שלטה ספרד בחלקים גדולים של אזור בו נמצאת מרוקו, אך איבדה אותם במהלך המאה ה-17.
יחסים בתקופה הקולוניאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך המאה ה-19, ספרד חזרה לכבוש חלקים ממרוקו. ב-1860, ספרד כבשה את מלייה, וב-1912 היא כבשה את סאוטה. באותה שנה הפכה מרוקו למדינת חסות צרפתית, ואילו ספרד הוגדרה כמעצמה קולוניאלית משנית. ספרד שלטה בחלקים הצפוניים של מרוקו, וצרפת בחלקים הדרומיים.
יחסים לאחר עצמאות מרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרוקו קיבלה עצמאות מצרפת ב-1956. ספרד הכירה בעצמאותה של מרוקו ב-1958.
לאחר עצמאות מרוקו, היחסים בין שתי המדינות היו יחסית ידידותיים. שתי המדינות שיתפו פעולה בתחומים רבים, כולל סחר, תיירות וביטחון.
מחלוקת על סהרה המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחלוקת על מעמדה של סהרה המערבית היא המכשול העיקרי ביחסים בין מרוקו לספרד. מרוקו טוענת בעלות על סהרה המערבית, בעוד שהאו"ם מגדיר את השטח כשטח לא מאוגד. ספרד תומכת בפתרון של פתרון פוליטי לסוגיה, אך היא אינה מכירה בעצמאות סהרה המערבית.
למרות המחלוקת על סהרה המערבית, מרוקו וספרד מקיימות שיתופי פעולה משמעותיים בתחומים רבים ויש ביניהן שיתוף פעולה הדוק בנושאי הגירה והמלחמה בטרור. הסחר בין שתי המדינות הוא גדול, וספרד היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של מרוקו. מרוקו אף סייעה בחקירת פיגועי 11 במרץ 2004 במדריד.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
