לדלג לתוכן

עמנואל גיל-אב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמנואל גיל-אב
Emanuel Gil-Av
לידה 7 באוגוסט 1916
פנזה, האימפריה הרוסית רוסיהרוסיה
פטירה 24 במרץ 1996 (בגיל 79)
רחובות, ישראל ישראלישראל
תאריך עלייה 1928
עיסוק כימאי אורגני
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט ארנסט דוד ברגמן
מוסדות מכון ויצמן למדע
פרסים והוקרה מדליית הכיראליות (1991)
תרומות עיקריות
הפרדה כרומטוגרפית של אננטיומרים, חקר הנפט, בחינת חיים מחוץ לכדור הארץ, ארכאולוגיה מדעית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עמנואל גיל-אב (לעיתים: גילאב; 7 באוגוסט 191624 במרץ 1996) היה כימאי אורגני ישראלי ופרופסור בפקולטה לכימיה במכון ויצמן למדע, נודע כמומחה עולמי לחקר הכיראליות והיה חתן מדליית הכיראליות הראשונה (1991).

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמנואל גיל-אב נולד בפנזה שבאימפריה הרוסית, בשם עמנואל צימקין, בן לשפרה גיטל (לבית גרינבלט)[1] וישראל דב צימקין, אח צעיר להדסה. אביו, שהיה רופא, נפטר בצעירותו, ועמנואל יחד עם אמו ואחותו עברו למרכז אירופה שם התאחדו עם קרוביהם. ב-1928 עלו לארץ ישראל ועמנואל החל את לימודיו בגימנסיה העברית "הרצליה".[2] לימים אחותו עברה לארצות הברית, שם הקימה את משפחתה. היא נפטרה בגיל 103.[3]

דרכו האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום לימודיו התיכוניים, הוא נסע לצרפת והחל בלימודי כימיה של הנפט במכון לכימיה של אוניברסיטת שטרסבורג. כשהשלים את לימודיו אלה, זכה במלגה ולמד בבית הספר הגבוה ללימודי נפט בשטרסבורג. מעט לפני הפלישה הנאצית לצרפת ב-1940, הוא הצליח להימלט לבריטניה בדרך עקלקלה והצטרף למעבדות גרוסבנור, שם עבד לצדם של ארנסט דוד ברגמן וחיים ויצמן בנושא של הפיכת חומרים לא-ארומטיים והידרוארומטיים לחומרים ארומטיים.[2]

ב-1946 שב לארץ ישראל בהזמנתם של ויצמן וברגמן, והצטרף למכון זיו כתלמידו של ברגמן. במהלך לימודיו הפך מכון זיו למכון ויצמן למדע, וב-1951 הוענק לו תואר הדוקטור בתום עבודתו על מיצוי פניצילין והידרוגנציה של אוקסזולידין. ב-1952 עברת את שמו לגיל-אב, והפך לחבר סגל במכון, במחלקה לכימיה שלימים תהפוך למחלקה לכימיה אורגנית.

ב-1969 הועלה לדרגת פרופסור חבר[4] וב-1978 היה לפרופסור מן המניין.[5]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפיון פצלי שמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית דרכו כחוקר עצמאי, הוא קידם יחד את הספקטרוסקופיה באינפרה-אדום ככלי שימושי לאפיון של חומרים הטרוציקליים הכוללים קבוצות קרבוניליות, חנקן וקשרי מימן. אולם בעת ההיא, ישראל סבלה ממחסור בדלק, והדבר הוביל אותו לכיוון מחקרי חדש, חקר מאגרי פצלי השמן הלאומיים.[6][7][8]

יחד עם עמיתיו, הוא עודד את השימוש בספקטרומטריית מסה וכרומטוגרפיית גז לצורך אפיון, הפרדה ואנליזה איכותית וכמותית של פצלי שמן לשם הפקת תוצרי ארומטיזציה של פחמימנים פרפיניים. עבודתו בנושא כרומטוגרפיית גז "מוכספת" (argentation chromatography (אנ')) הפכה לאבן דרך בפיתוח של כרומטוגרפיית קומפלקסציה; זוהי שיטה של כרומטוגרפיית שכבות דקות, שבה סיליקה המצופה בכסף חנקתי משמשת לצורך הפרדה בין נגזרות שומניות ציס וטרנס.[2]

הפרדה אננטיומרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1964 עבר לחקור הפרדה בין אננטיומרים, שהייתה ידועה בתור בעיה פתוחה בכימיה. גיל-אב שאף לבצע זאת באמצעות כרומטוגרפיית גז, ואף הציע מודל בן ארבעה עקרונות הנדרש לצורך ביצוע ההפרדה: (1) קיומן של אינטראקציות חזקות, כגון אינטראקציות פאי-פאי, קשרים קוולנטיים-קואורדינטיביים וקשרי מימן, על מנת לייצר דיאסטריאומרים קצרי-חיים: (2) קרבה גבוהה של הקשרים לפחמנים הא-סימטריים המתאימים; (3) יותר מקשר יחיד על מנת למנוע סיבוב חופשי, ולהגדיל את האינטראקציה בין מולקולות סמוכות של הממס והמומס; (4) צמצום של הצורונים שאינם תורמים לתהליך ההפרדה ואשר מונעים קרבה בין הפחמנים הא-סימטריים.[2]

למרות המודל הפשוט שיצר, רק ב-1966 הצליח בביצוע ראשון של הפרדה אננטיומרית, יחד עם בנימין פייבוש ורוזיטה שרל-סיגלר. הגילוי הכה גלים בקהילה המדעית והקנה לגיל-אב את תהילתו; השיטה קנתה לה ברבות השנים אחיזה גם בתחומים נוספים, בפרט במדעי החיים ובפרמצבטיקה.[2]

חיים מחוץ לכדור הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1967 הוזמן גיל-אב לכהן כפרופסור אורח באוניברסיטת יוסטון. על בסיס ניסיונו בהפרדת אננטיומרים, הוא סייע לסוכנות החלל האמריקאית בהתאמה ובהכנה של השיטות שפיתח לצורך בחינת חומר פחמני, במטרה להבין אם הוא חי או דומם. ב-1969 בחן גיל-אב במעבדתו דוגמאות קרקע שהובאו מהירח על ידי צוות משימת אפולו 11 במטרה לבחון קיומם של חיים על הירח.[9] ב-1975 השתתף בתכנון ניסוי לבדיקת חיים על מאדים במסגרת תוכנית ויקינג, שהיה אמור לצאת אל הפועל ב-1979[10] אך לבסוף לא שוגר.

ארכאולוגיה מדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1980 בחן גיל-אב יחד עם עמיתיו וולפי טראוב וסטיב ויינר את המגילות הגנוזות במטרה לברר אם נשקף להן נזק.[11] הייתה זו ראשיתו של המחקר הארכאולוגי במכון ויצמן, שסביבו התגבשה היחידה לארכאולוגיה מדעית אותה ייסד ויינר.

ערוב ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא יצא לגמלאות ב-1983, אך המשיך במחקר פעיל כמעט עד יומו האחרון.

לאחר שחלה במחלה קשה, הוא נפטר במרץ 1996 מעט לפי יום הולדתו ה-80, ונטמן בבית העלמין בעירו רחובות. לאחר פטירתו נערך לכבודו כנס במכון ויצמן, ומאמרו האחרון התקבל לפרסום ללא הערות ועריכות.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 גיל-אב היה נשוי תקופה קצרה לעיתונאית לויה רוקח, בתו הבכורה של ראש עיריית תל אביב והשר ישראל רוקח.[12]

לאורך חייו היה ידוע כהומניסט וכשוחר תרבות.[2]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס ברגמן לכימיה (1977)
  • מדליית צבט של האקדמיה הלאומית הסובייטית למדעים (1980)
  • מדליית הכיראליות (1991)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסמכי ההתאזרחות של שפרה גיטל צימקין, באתר ארכיון המדינה, ‏1934
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 Nelu Grinberg, Emanuel Gil-Av (1916-1996): A Man With a Legacy, Chirality 10:373–374, ‏1998
  3. ^ Hadassah "Dassa" Zimkin Oppenheimer, Dignity
  4. ^ העלאות במכון וייצמן, באתר מעריב, ‏18 באוגוסט 1969
  5. ^ העלאות בדרגה במכון וייצמן, באתר מעריב, ‏23 בינואר 1978
  6. ^ שרגא מילשטיין, האיש הקובע איכות הנפט הישראלי, באתר זמנים, ‏4 בנובמבר 1955
  7. ^ מדעני מכון וייצמן מסתערים על האבן הביטומנית, באתר מעריב, ‏27 בפברואר 1975
  8. ^ נפתחה עונת תשט"ז במועדון המסחרי בתל אביב, באתר חרות, ‏17 באוקטובר 1955
  9. ^ סופר מעריב לענייני מדע, היש חומר חי על הירח?, באתר מעריב, ‏5 בינואר 1969
  10. ^ אברהם פלג, מדען ישראלי יסייע לנסיון לגלות חיים על המאדים, באתר מעריב, ‏8 במאי 1975
  11. ^ סופר מעריב לענייני מדע, מכון וייצמן בדק מצב המגילות הגנוזות, באתר מעריב, ‏22 ביולי 1980
  12. ^ למשפחת רוקח שפע ברכות לנשואי לויה עם ד"ר עמנואל גילאב, באתר הבקר, ‏12 בפברואר 1954