טיוטה:דורש אל המתים

דורש אל המתים הוא מצוות לא תעשה לפיה אסור לפנות אל המתים על מנת לקבל מהם תשובות על דברים שאין ביכולת בן אנוש להשיגם, כפי שהיה נהוג משחר האנושות ועד העת המודרנית.

מקור האיסור

מקור האיסור לדרוש אל המתים מופיע בפרשת שופטים שבספר דברים, כחלק מרשימה של איסורי כישוף:

לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים

— דברים פרק י"ח פסוקים י'-י"א

גדרי האיסור

במסכת סנהדרין מובאת ברייתא בה נאמר כי הדורש אל המתים הוא "המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה".

רש"י שם מבאר שמטרת האדם היא ש"שד של בית הקברות יהא אוהבו ומסייעו בכשפיו". אולם הרמ"ה שם דוחה את פירוש רש"י ומבאר שעושה כן כדי ש"רוחות המתים שנלוין עליו" יהיו "מגידין לו מה ששואל להם".

לדעת ראשונים רבים איסור 'דורש אל המתים' רחב יותר מאשר האופן המוגדר בברייתא, וכולל בפועל כל דרך התקשרות אל המתים על מנת לשאול אותם שאלות.

בעל אוב

לדעת הסמ"ג בעל אוב הוא סוג מיוחד של דורש אל המתים, ולכן המעלה באוב עובר בשני האיסורים.

קישורים חיצוניים

• הרב יאיר וייץ, גדרי 'דורש אל המתים', באתר ישיבת הר ברכה