לדלג לתוכן

חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008
פרטי החוק
תאריך חקיקה 29 ביולי 2008
תאריך חקיקה עברי כ"ו בתמוז ה'תשס"ח
גוף מחוקק הכנסת השבע עשרה
משרד ממונה משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
מספר תיקונים 0
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008 אושר בשנת 2008 בכנסת השבע עשרה.

החוק מחייב כל מי שעוסק בסחר ברכב לספק לרוכש הרכב מידע מלא ומהימן אודות מצב הרכב והיסטוריית הטיפולים בו, וקובע שאסור לסוחר רכב לבצע עסקת מכירה אלא אם מסר לקונה טופס גילוי נאות ורוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי.

החוק נועד לאפשר לקונה רכב משומש לקבל את כל המידע שנצבר לגבי הרכב במוסכים שבהם טופל ובחברות הביטוח שבהן בוטח. גופים אלה חייבים לשמור על מידע שברשותם למשך 7 שנים לפחות.

היסטוריה של החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק נחקק ביוזמת חברי הכנסת גלעד ארדן ואמנון כהן, והוועדה שטיפלה בניסוחו היא ועדת הכלכלה.

הצעת החוק המקורית, שהונחה על שולחן הכנסת ביום 6.3.07, נועדה לאפשר לכל מי שרוכש רכב משומש לקבל את כל המידע המהותי אודות עברו של הרכב, בין אם הוא נמכר על-ידי סוחר רכב ובין אם על-ידי מוכר פרטי. בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב: "מטרתה של הצעת החוק היא להביא לידיעתו של קונה רכב משומש על קיומו של מידע ולאפשר נגישות אליו. המידע מפרט את התיקונים והטיפולים שבוצעו ברכב לרבות תיקוני מרכב ושלדה ואשר להם תיתכן השפעה על בטיחותו, תחזוקתו, מחירו, סחירותו של הרכב וכפועל יוצא מכך, על מידת הכדאיות ברכישתו.

לא אחת קורה, שלא כל המידע הרלוונטי הקשור עם הרכב מוצג בפני על ידי המוכר לקונה המעוניין לרכוש רכב. לעיתים, נוצרים מצבים מצערים בהם כעבור זמן מתבררים הפרטים ומתחוור לרוכש כי הליך ההתקשרות נגוע בחוסר תום לב הנובע מאי גילוי נאות של כל העובדות הידועות לגביי מצבו של הרכב.

הצעת החוק תביא למצב בו בעת העברת הבעלות על רכב מידי המוכר לקונה תועבר, לא רק, הזכות הקניינית ברכב, אלא גם כל המידע הכרוך ברכב מיום רישומו לראשונה ועד למועד העברת הבעלות. שינוי הבעלות המתבצע במעמד המוכר והקונה יהווה הסכמת המוכר להעברה וגילוי המידע".

לאחר שהצעת החוק הוחזרה לועדת הכלכלה בוצעו בה שינויים שונים שמיקדו את החוק בסוחרי רכב בלבד, וכמעט שאין לו השפעה ישירה על מוכרים פרטיים שלא מגלים גילוי נאות למי שרוכשים מהם, ועל כך מעידים, בין השאר, דברי ההסבר המתוקנים:

"להצעת החוק המתפרסמת בזה שתי מטרות: הראשונה, לקבוע את זכותו של רוכש רכב משומש לקבל מידע אודות תיקונים או טיפולים שבוצעו ברכב, והשנייה, לקדם גילוי נאות בעסקאות למכירת רכב משומש על ידי סוחרי רכב. מידע כאמור יסייע בבחינת כדאיות הרכישה, בין היתר בהתחשב ברמת בטיחותו של הרכב, רמת תחזוקתו, מחירו וסחירותו. הגילוי הנאות נועד להגן על צרכנים מפני סוחרי רכב שאינם מגלים להם את כל הפרטים הקשורים לרכב, וכן מפני סוחרי רכב שאינם מוסרים את זהותם האמיתית לרוכש.[1]

בסופו של דבר אושר החוק בכנסת השבע עשרה ב-29 ביולי 2008,[2] ונכנס לתוקף ארבעה חודשים מיום פרסומו, כלומר ב-6 בדצמבר 2008. סעיף 6 לחוק, העוסק במספר הקילומטרים שעבר הרכב בשנה שקדמה למועד המבחן השנתי האחרון שלו, נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2010.

עיקרי החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק מכירת רכב משומש קובע שאדם שקנה רכב מבעלות קודמת זכאי לקבל מכל מוסך שבו תוקן הרכב ומכל חברה שהרכב בוטח בה את כל המידע שיש בידיהם על הרכב: מידע על תיקונים או טיפולים שבוצעו ברכב וכל מידע אחר שיש בו כדי להעיד על מצב הרכב ותקינותו, וכן סכום תגמולי הביטוח ששולמו בעד הרכב ופירוט סוג הנזק או ירידת הערך שבשלם שולמו. המוסך והמבטח נדרשים לשמור את המידע למשך שבע שנים לפחות, והם רשאים לגבות תשלום בעד ההוצאות הכרוכות במסירת המידע.

סעיף 4 לחוק מטיל חובות נוספות על מי שעיסוקו במכירת רכב משומש (סוחר):

  • מכירת הרכב תיעשה בחוזה בכתב.
  • קודם חתימת החוזה על הסוחר למסור לקונה טופס גילוי ובו הפרטים הבאים:
(1) שמו המלא של המוכר, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה המוכר תאגיד – גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא;
(2) שמו המלא של בעל הרכב, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה הבעלים תאגיד – גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא;
(3) מספר הבעלים הקודמים של הרכב, וככל הידוע למוכר – אם הבעלים הקודמים היה חברה שעיסוקה החכר – גם את שמה ומספרה של החברה;
(4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי;
(5) מספר הקילומטרים שעבר הרכב, ככל הידוע למוכר, מיום רישומו לראשונה ועד למועד מסירת טופס הגילוי;
(6) הסכום שישולם בעבור הרכב.
בנוסף על הסוחר לגלות לקונה שהוא עוסק במסחר ברכב משומש.
  • מי שמוכר רכב משומש, שאינו רשום כבעליו ברישיון הרכב, נחשב כברירת מחדל כסוחר ברכב, אלא אם כן הוכיח אחרת; כלל זה אינו חל על מי שמוכר רכב משומש של בן משפחתו מדרגה ראשונה.

סוחר המפר הוראה מהוראות סעיף 4 עונשו קנס בגובה של פי שבעה מהקנס שקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל״ז–1977. נכון לשנת 2022 עמד גובה הקנס לפי סעיף קטן זה בחוק העונשין על 29,000 ש"ח, כלומר שהפרת סעיף 4 של חוק מכירת רכב משומש משמעותה קנס בגובה 203,000 ש"ח.

סעיף 6 לחוק קובע שבעת ביצוע מבחן רישוי שנתי לרכב, תמסור תחנת הבדיקה לרשות הרישוי את מספר הקילומטרים שעבר הרכב הנבדק בשנה שקדמה למועד הבדיקה. רשות הרישוי תציין ברישיון הרכב את מספר הקילומטרים שעבר הרכב הנבדק לפי ההודעה האחרונה שקיבלה מאת תחנת הבדיקה ואת המועד שבו נמסרה לה הודעה זו.

שר התחבורה והבטיחות בדרכים ממונה על ביצוע חוק זה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]