ויקיפדיה:ארגז חול

ארגז החול ראו גם: לטקסט נקי לתבניות

מדריך כתיבה למתחילים

ברוכים הבאים לארגז החול של ויקיפדיה. מטרתו של עמוד זה לאפשר לכם לנסות את כלי העריכה של ויקיפדיה.

על מנת לערוך עמוד זה: לחצו על הלשונית בראש העמוד או לעריכה חזותית לחצו

עריכה

• בעריכת קוד מקור: הכניסו את התוכן הרצוי בחלון העריכה, לחצו תצוגה מקדימה כדי לראות איך נראים השינויים ולבסוף לחצו פרסום השינויים.
• התוכן של עמוד זה לא יישמר והוא ינוקה מעת לעת ללא אזהרה מראש. לפיכך לא מומלץ להשתמש בארגז הציבורי לכתיבת ערכים אלא לניסויי עריכה בלבד.
• נא לא לכתוב בדף זה חומר המפר זכויות יוצרים, חומר פרסומי, חומר בעל אופי פוגע או דברים המהווים הוצאת דיבה.
• משתמשים רשומים המעוניינים ליצור ארגז חול פרטי, ראו יצירת דף משנה.
• פניות בנוגע לדף או ערך מסוים, יש לכתוב בדף השיחה שלו. לפניות הקשורות לוויקיפדיה, נא להשתמש בדף יצירת קשר. לשאלות וייעוץ יש לפנות לדף ויקיפדיה:ייעוץ.

שיטת קדמוני הראשונים

בדברי כמה מקדמוני הראשונים (ביניהם: בעל הערוך, רש"י, רבינו חננאל, רבינו גרשום ועוד) מתבארת שיטה נוספת בכל דיני הבדיקות, שלא הובאה להלכה באחרונים, והיא, שכל דיני הבדיקות לא נאמרו בנרתיק אלא בשפתיים שמחוץ לנרתיק, ודם הנמצא בנרתיק טהור. שיטה זו לא נפסקה להלכה ואינה מוזכרת באחרונים. Secutive

מקור הדברים

מקור הדברים הוא במחלוקת ראשונים אלו עם פירוש הרמב"ם בהסבר דברי המשנה והגמרא:

משל משלו חכמים באשה, החדר, והפרוזדור, והעליה. דם החדר, טמא. נמצא בפרוזדור, ספקו טמא, לפי שחזקתו מן המקור:

— משנה, מסכת נידה, פרק ב', משנה ה'

החדר מבפנים והפרוזדור מבחוץ, והעליה בנויה על גבי שניהן, ולול פתוח בין עליה לפרוזדור:

— תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף י"ז, עמוד ב'

הרמב"ם פירש שהפרוזדור המוזכר במשנה הוא הנרתיק, העליה היא השחלות, והחדר הוא הנרתיק. הלול הפתוח בין העליה לפרוזדור הוא נקב בדופן האחורית של צוואר הרחם, בחלק הפנימי הסמוך לרחם, והוא מחבר בין צוואר הרחם לבין קצותיהן של החצוצרות והשחלות.

אמנם בספר הערוך כתב:

פירוש עליה - מקום השתנת מי רגלים. ... פירוש פרוזדור - לשון יון הוא, והוא בין השער לחצר המלך קודם שיכנס לפני המלך, ושל אשה במקום ערוה בשפתות ערוה שמו פרוזדור.

— ספר הערוך, ערך פרוזדור

אם כן, על פי דברי בעל הערוך הפרוזדור הוא השפתיים שמחוץ לנרתיק, העליה היא שלפוחית השתן, והחדר הוא הנרתיק. הדמים המגיעים מהעליה הם דמים היוצאים מן השלפוחית עקב דלקת בדרכי השתן. הלול הוא השופכה דרכה יוצא השתן מן השלפוחית אל הפרוזדור וחוצה.

כדברי בעל הערוך נראה גם מדברי רש"י, שכתב"חדר מפנים ופרוזדור מבחוץ. שניהם זה אצל זה בעובי גופה; חדר לצד אחוריה ופרוזדור לפניה. וכותלי רחם למטה באמצע פרוזדור, ודרך שם דמים יוצאים". כלומר, החדר-הנרתיק נוטה ממטה למעלה באלכסון, כלפי אחוריה. הפרוזדור-השפתיים נוטות ממטה למעלה באלכסון, כלפי פניה. 'כותלי רחם' – דופני הנרתיק, נפתחות למטה בין השפתיים, ודרך שם יוצא דם הנידות. דמי השלפוחית באים דרך השופכה אל בין השפתיים.

כך כתב גם רבינו חננאל "דעלייה שהיא מקום השתנת מי רגלים".

וכך פירש גם רבינו גרשום: "והמקור הוא פנימי מכולן, והחדר סמוך למקור, והפרוזדור הוא החיצוני, ועליה בנויה על גבי שתיהן על גבי החדר והפרוזדור, ולול פתוח בין עליה ופרוזדור".

חשוב לציין כי פירושי שמות אברי האשה תלויים זה בזה. כך שאם אנו מוצאים לבעל הערוך שפירש פרוזדור 'בשפתות ערוה', יש ללמוד מזאת שסבר בפירוש העלייה 'מקום השתנת מי רגלים', שהרי ממנה פתוח לול אל הפרוזדור, ואם כן החדר הוא הנרתיק. וכן להיפך.

הקשיים בשיטת הרמב"ם

שיטת הרמב"ם קשה מכמה סיבות:

1. דברי הרמב"ם מבוססים על אנטומיה מוטעית. על פי הידוע לנו כיום, אין נקב בדופני צוואר הרחם ובדופני הנרתיק. כמו כן, אין מעבר ישיר בין השחלות לרחם, המעבר הוא באמצעות החצוצרות בלבד. .
2. דברי חז"ל בכמה מקומות קשים מאוד להסבר על פי דבריו (ראה להלן, #ראיות לשיטת הקדמונים)

הבדלים הלכתיים

על פי שיטת הקדמונים יש כמה שינויים בענייני הלכה:

1. מקום טומאה ובדיקה – על פי שיטת הקדמונים מקום טומאתה של אשה הוא "הבית החיצון", הפרוזדור – מקום השפתיים. אם כן אשה נטמאת רק כאשר הטומאה יוצאת מן החדר-הנרתיק אל מחוץ לפתח הנרתיק. כל עוד הטומאה בנרתיק, האשה טהורה. לפיכך מקום הבדיקה הוא במקום השפתיים עד פתח הנרתיק, ואין צורך להכניס את העד יותר מכך.
2. בדיקה וקינוח – גם 'בדיקה' וגם 'קינוח' המוזכרים בגמרא אינם בתוך הנרתיק. וההפרש ביניהם הוא שבקינוח נותנת האשה את העד בפתח השפתיים בהעברה קלה, ואילו בבדיקה בודקת היטב בקפלים ובקמטים. בדיקת "חורין וסדקין" היא בדיקה מדוקדקת יותר מקינוח, שנעשה רק בפתח השפתיים.
3. הרגשה – לשיטת הקדמונים שהבית החיצון הוא מקום השפתיים, ההרגשה היא ביציאת הדם מפתח הנרתיק אל השפתיים, כלומר זיבת לחות מן הנרתיק לשפתיים. על פי שיטה זו מיושב הקושי שדנו בו האחרונים שרבות מן הנשים אינן מרגישות בפתיחת המקור, שכן כל אשה מרגשת בזיבת לחות זו בנקל, וסתם ראייה באה בהרגשה.
4. קינוח בנייר – מכיוון שההרגשה היא זיבת לחות למקום השפתיים, כל אשה המרגשת בכך טמאה מדאורייתא כפשט התלמוד, ולכן אף המקנחת אחר הטלת מי רגליים ומצאה דם – טמאה מדאורייתא, ועל כעין זה אמרו "אימור הרגשת מי רגליים הוה".