גנדאי בודו

גֶנדַאי בוּדוֹ (ביפנית: 現代武道) או שינבודו (新武道) הוא שמן הכולל של אמנויות לחימה יפניות שהתפתחו לאחר רסטורציית מייג'י במהלך 1868, ובמיוחד לאורך המאה ה-20. פירוש השם גנדאי בודו הוא: "אמנויות לחימה מודרניות". סוגה זו מוגדרת למול הקוריו - שמן של שיטות הלחימה העתיקות. טבען של אמנויות הנחשבות 'גנדאי בודו' הוא שהן עברו התאמה מכמה סוגים אפשריים:

• הפיכתן לפציפיסטיות יותר.
• הדגשת האלמנט הרוחני או הדתי שבהן.
• הדגשת הפן האסתטי שבהן על חשבון זה הלחימתי.
• עידוד תחרותיות על חשבון גישה העוסקת בקרבות "מלוכלכים" והגנה עצמית.

חלק מאמנויות הגנדאי בודו מיישמות את כל השינויים שנמנו מעלה.

המונח גנדאי בודו מתייחס לרוב לאמנויות הלחימה:

• ג'ודו
• קנדו
• איאיידו
• אייקידו
• סומו מודרני ספורטיבי (בשונה מסומו מסורתי)
• קראטה (גרסתו הספורטיבית של הקראטה)

תהליך דומה ומקביל לתופעת הגנדאי בודו התרחש בסין בהקשרן של אמנויות לחימה סיניות, בעידוד הממשלה הסינית הקומוניסטית, והביא ליצירתו של הוו-שו המודרני.

שמה של גישת/שיטת הלחימה ג'יט קון דו מושפע אף הוא מתופעת הגנדאי בודו. משמעות שמה של שיטת לחימה זו הוא "דרך האגרוף המיירט". מנדרינית שמה נהגה: "ג'ייה צ'ואן דאו" (Jie Quan Dao), ובקטונזית כ-"ג'יט קון דו" (Jit kun Do). מפתחה של שיטה זו, ברוס לי, בחר להשתמש בסיומת "דו" משום שזו הייתה פופולרית ומקובלת בעולם אמנויות הלחימה בעת פעילותו המקצועית, במחצית השנייה של המאה ה-20.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גנדאי בודו בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא ספורט ובנושא יפן. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.