הבחירות לראשות העבודה (1977)
| |||||||||||
| הבחירות לראשות העבודה | |||||||||||
| 23 בפברואר 1977 | |||||||||||
_(cropped).jpg)
|
_-_Labor_Party_Convention_(1)_(cropped).jpg)
| ||||||||||
| מועמד | יצחק רבין | שמעון פרס | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מספר הקולות | 1445 | 1404 | |||||||||
| אחוזים | 50.72% | 49.28% | |||||||||
| הזוכה: יצחק רבין | |||||||||||
בחירות לראשות מפלגת העבודה נערכו ב-23 בפברואר 1977 במסגרת הוועידה השנייה של המפלגה. יצחק רבין, ראש הממשלה ויושב ראש המפלגה המכהן, גבר ברוב קטן על שר הביטחון שמעון פרס. זמן קצר לאחר מכן התפטר רבין מראשות המפלגה בשל פרשת חשבון הדולרים. שמעון פרס נבחר במקומו ליושב ראש המפלגה, תפקיד בו החזיק עד הפסדו לרבין בפריימריס של מפלגת העבודה ב-1992.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות לכנסת השמינית נערכו ב-31 בדצמבר 1973, לאחר שנדחו בשל פרוץ מלחמת יום הכיפורים. המערך, רשימה משותפת למפלגת העבודה ומפ"ם, שמרה על מעמדה כמפלגה הגדולה ביותר בכנסת וגולדה מאיר הקימה את ממשלת ישראל השש עשרה עם המפלגה הדתית-לאומית והמפלגה הליברלית העצמאית.
ב-1 באפריל 1974 הוגש דו"ח ביניים של ועדת אגרנט, שבחנה את כשלי מלחמת יום הכיפורים. הוועדה לא הטילה אחריות על הדרג הפוליטי, אך ב-10 באפריל התפטרה גולדה מתפקידה בשל לחץ ציבורי ולחצים פנימיים בתוך המפלגה. בכירי המפלגה פנחס ספיר, משה דיין ויגאל אלון, שנחשבו מועמדים טבעיים לרשת את גולדה, החליטו שלא להיאבק על ההנהגה, ויצחק רבין ושמעון פרס היו היחידים שהציגו את מועמדותם.[1]ב-22 באפריל 1974 התקיימה הצבעה במרכז מפלגת העבודה. מתוך 611 בעלי זכות בחירה הצביעו 588, מתוכם 298 הצביעו לרבין ו-254 הצביעו לפרס (בנוסף היו שישה פתקים לבנים).[1]
רבין הקים את ממשלת ישראל השבע עשרה שהחלה לכהן ביוני 1974. למרות חילוקי הדעות בינו לבין שמעון פרס, כיהן פרס כשר הביטחון בממשלה בלחצם של חברי רפ"י, היות שללא חברי רפ"י לא יכול היה רבין להקים ממשלה.[2] ממשלת רבין סבלה מחילוקי דעות פנימיים וחוסר פופולריות על רקע גילויי פרשיות שחיתות. רבין פעל להקדים את הבחירות במהלך שכונה "התרגיל המבריק". בדצמבר 1976 נערכה בכנסת הצבעת אי אמון על רקע טענה לחילול שבת שנגרם כתוצאה מכך שחלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת לאחר טקס קבלת מטוסי F-15. הצעת אי האמון נפלה אך שניים משלושת שרי המפד"ל נמנעו. רבין החליט לפטר את שרי המפד"ל מהממשלה. הממשלה איבדה את הרוב בכנסת ורבין הגיש את התפטרותו לנשיא אפרים קציר. זמן קצר לאחר מכן הכנסת הצביעה על התפזרותה וקבעה את יום הבחירות ל-17 במאי 1977.
התמודדות בין יצחק רבין ושמעון פרס[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהוחלט להקדים את הבחירות הכריזו שמעון פרס ואבא אבן על מועמדותם לראשות המפלגה.[3]
בראיון לגלי צה"ל בתחילת ינואר 1977 אמר פרס כי בשל לוח הזמנים יש לאפשר לוועידת מפלגת העבודה לבחור את המועמד לראשות הממשלה. פרס טען כי חברי מפלגה רבים פנו אליו ואמרו כי מועמדותו חיונית למפלגה ותגדיל את סיכוייה במערכת הבחירות.[4]
מספר עסקנים במפלגה ניסו לפשר בין רבין לפרס ולמנוע התמודדות, אך ללא הואיל.[5] מאיר זרמי, מזכ"ל המפלגה, יזם פגישה של פרס עם גולדה מאיר, שנערכה בביתה של מאיר, בה הפצירה בו מאיר שלא להתמודד, אך פרס לא נענה לה.[6] בתחילת פברואר, בפגישה עם כ-80 חברי מפא"י בביתו בהרצליה, הודיע אבא אבן כי הוא מסיר את מועמדותו לטובתו של פרס.[7]
מפלגת העבודה הורכבה אז משלוש חטיבות מרכזיות. חטיבת מפא"י ושתי חטיבות של המפלגות שהתאחדו איתה, אחדות העבודה ורפ"י. חטיבת אחדות העבודה תמכה ברבין ואילו חטיבת רפ"י תמכה בפרס.[8] חטיבת מפא"י הייתה מפולגת בתמיכתה, אך אנשי הממסד הוותיק, גולדה מאיר ויצחק בן-אהרן תמכו ברבין.[1][9][10] רבין נהנה מתמיכה של התנועות הקיבוציות. מועצת הקיבוץ המאוחד החליטה פה אחד לתמוך ברבין, וגם בקרב צירי איחוד הקבוצות והקיבוצים היה רוב גדול לרבין.[11][12][13]
מקרב שרי העבודה היה רוב לרבין כאשר תמכו בו השרים אהרן אוזן, יגאל אלון, משה ברעם, ישראל גלילי, אהרן ידלין, חיים צדוק, יהושע רבינוביץ' וויקטור שם טוב. מבין חברי הכנסת תמכו ברבין ז'ק אמיר, ארי אנקוריון, אברהם גיבלבר, משה ורטמן, משה כרמל, אליהו מויאל, אורה נמיר, נוזהת קצב וישראל קרגמן. עוד תמכו ברבין ראש עיריית לוד צבי איצקוביץ, ראש עיריית כפר סבר זאב גלר, ראש עיריית עכו ישראל דורון, ראש עיריית רעננה בנימין וולפוביץ', ראש המועצה המקומית הוד השרון משה ינוביץ', ראש עיריית בית שמש עמרם לוק וראש עיריית הרצליה יוסף נבו. כמו כן תמכו ברבין יושב ראש ההסתדרות ירוחם משל, יושב ראש תא הסטודנטים במפלגה בצלאל רשף ויושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית יוסף אלמוגי.[9][10][14][15][16][17][18][19][20][21] אחד-עשר ראשי מחוזות במפלגת העבודה (מתוך 14) הביעו את תמיכת ברבין ובהם: מזכיר מחוז הצפון צבי אלדורטי, מזכיר מחוז הקיבוץ המאוחד יעקב צור ומזכיר מחוז איחוד הקבוצות משה זלצמן.[15] הבדרן אורי זוהר יזם את חוג את"ר - אזרחים תומכי רבין, שניסה להשפיע על צירי הוועידה.[22]
מקרב שרי העבודה, גד יעקבי היה השר היחיד שתמך בפרס. עוד תמכו בפרס חברי הכנסת תמר אשל, מרדכי בן פורת, מטילדה גז, משה דיין, אסתר הרליץ, אברהם זילברגר, בן-ציון חלפון, מיכה חריש, סנטה יוספטל, שלום לוין, יצחק נבון ויוסי שריד. כמו כן תמכו בפרס מזכיר מחוז ירושלים במפלגה עוזי ברעם, מזכיר מחוז תל אביב אליהו שפייזר וראש עיריית ירושלים טדי קולק.[18][23][24][25][26][13] תומכי פרס הקימו את חוג צל"פ - צעירים למען פרס, וניסו לחזר אחר קולותיהם של צעירים, אם כי ראשי המשמרת הצעירה בעבודה תמכו ברבין.[27]
כשלושה שבועות לפני הבחירות הודיעו ראשי מפ"ם כי אם שמעון פרס ייבחר, הם יפרשו מהמערך.[28]
בתחילת פברואר נערכו בחירות לוועידת המפלגה. היו כ-250 אלף בעלי זכות בחירה בסניפי המפלגה ברחבי הארץ. כ-2,400 צירים נבחרו והם הצטרפו ל-563 חברי מרכז מפלגה שצורפו לוועידה כצירים.[29] בשני המחנות נטען כי יש להם רוב בקרב הצירים שנבחרו.[30][31] זמן קצר לפני פתיחת הוועידה נתגלעו חילוקי דעות בין מחנה רבין למחנה פרס בדבר נוהלי ההצבעה. לבסוף הגיעו המחנות לפשרה. הוסכם כי הוועידה תפתח בבנייני האומה בירושלים ב-22 בפברואר, ויום למחרת תתקיים הצבעה בהיכל התרבות בתל אביב.[32]
תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
התוצאות התפרסמו בלילה שבין 23 ל-24 בפברואר.
מבין 3,018 בעלי זכות בחירה השתתפו 2,870 שהם כ-95% מבעלי זכות הבחירה. מספר הקולות הכשרים היה 2849 שהתפלגו כך:
| המועמד | קולות | |
|---|---|---|
| מספר | אחוזים | |
| יצחק רבין | 1,445 | 50.72% |
| שמעון פרס | 1,404 | 49.28% |
| סה"כ קולות כשרים | 2,849 | 100.00% |
רבין זכה בהצבעה עם 50.72% מסך הקולות הכשרים. לאחר ההצבעה נודע לפרס כי צירים ערבים ודרוזים שהבטיחו לו את תמיכתם שינו את הצבעתם בלחצם של אנשי רבין.[1]
במחנה פרס הביעו מורת רוח מכך שכמאה צירים צורפו לוועידה במקום צירים אחרים שהתפטרו אך החליטו שלא להגיש ערעור.[33]
לאחר ההצבעה בוועידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשלושה שבועות לאחר ההצבעה חשף העיתונאי דן מרגלית כי לאה רבין מחזיקה חשבון דולרים בבנק האמריקאי "נשיונל בנק" בווישנגטון. פרסום זה הוביל לפרשת חשבון הדולרים. ב-7 באפריל התפטר רבין מראשות המפלגה. ב-10 באפריל 1977 בישיבת מרכז מפלגת העבודה נבחר פרס לראשות המפלגה. מזכ"ל המפלגה זרמי הציע את מועמדותו בשם הוועדה המסדרת. פרס נבחר בהצבעה גלויה כאשר כמעט כל חברי המרכז הצביעו בעדו. שמונה חברי מרכז הצביעו נגדו ו-18 נמנעו.[34]
פרס הוביל את המפלגה בבחירות לכנסת התשיעית. מפלגת הליכוד בראשות מנחם בגין זכתה בבחירות ומפלגת העבודה עברה לראשונה לאופוזיציה. פרס המשיך לעמדו בראש מפלגת העבודה עד הפסדו לרבין בפריימריז ב-1992.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 ערן אלדר, “אם אני נמושה אתה נפולת” : הסכסוך בין יצחק רבין לשמעון פרס, סיקורו העיתונאי והשפעתו על תוצאות הבחירות לכנסת התשיעית ב־1977, קשר 57, 2021, עמ' 105-130
- ^ יחיעם ויץ, טובה מתדמיתה: ממשלת רבין הראשונה, ישראל 25, 2018, עמ' 279-288
- ^ משה מייזלס, שניים בעקבות אחד - ב"מרוץ הסוסים" במפלגת העבודה, מעריב, 26 בדצמבר 1976
- ^ פרס: יש לבחור כעת מועמד לראשות הממשלה, מעריב, 5 בינואר 1977
- ^ מ. שמריהו, נכשלו מאמצים לפשר בין רבין ובין פרס, מעריב, 26 בדצמבר 1976
- ^ מ. שמריהו, פרס לא נענה לבקשת גולדה מאיר לא להתמודד על ראשות הממשלה, מעריב, 9 בינואר 1977
- ^ א. כנרתי, אבן מסיר מועמדותו לטובת פרס, דבר, 4 בפברואר 1977
- ^ משה מייזלס, 'אחדות־העבודה' בעד רבין, רפ"י בעד פרס – המאבק עתה הוא על קולותיה של מפא"י, מעריב, 6 בפברואר 1977
- ^ 1 2 צדוק יצביע בעד רבין, דבר, 4 בפברואר 1977
- ^ 1 2 משה מייזלס, בן־אהרן: ריצתו של פרס קשר־הדחה נגד רבין, מעריב, 13 בפברואר 1977
- ^ יצחק לץ, "מתייצבים לימין רבין - כך החליטו 380 צירי מועצת הקיבוץ המאוחד, מעריב, 6 בפברואר 1977
- ^ מ. שמריהו, צדוק מתייצב לימין רבין; עוזי ברעם בעד פרס, מעריב, 4 בפברואר 1977
- ^ 1 2 א. כנרתי, מזכירות מחוז ה"איחוד" אישרה ברוב מכריע הבעת התמיכה ברבין, דבר, 27 בינואר 1977
- ^ מ. שמריהו, משל מביע נאמנותו לרבין, מעריב, 17 בפברואר 1977
- ^ 1 2 משה מייזלס, "בעד רבין" - אמרו ראשי 11 מחוזות (מבין 14) של עבודה, מעריב, 21 בפברואר 1977
- ^ א. כנרתי, כנס צירי אחה"ע תומך ברבין, דבר, 17 בפברואר 1977
- ^ הודיעו על תמיכתם ברבין או בפרס, מעריב, 16 בפברואר 1977
- ^ 1 2 משה מייזלס, רבין ופרס שמעו הבעות תמיכה – בכינוסי תומכים, מעריב, 10 בפברואר 1977
- ^ מ. שמריהו, רבין שמע הבעות תמיכה מצד צירים, מעריב, 20 בפברואר 1977
- ^ משה מייזלס, מחלוקת בין תומכי פרס ורבין בעניין "מעמד שווה" למועמדים, מעריב, 7 בפברואר 1977
- ^ הוחלט על פעולה נרחבת בקרב חברי מפא"י לתמיכה ברבין, דבר, 27 בינואר 1977
- ^ אורי זוהר מסכם פעולת אזרחים תומכי רבין (את"ר), דבר, 10 בפברואר 1977
- ^ דיין מתייצב לצד פרס: בן-אהרן - לצד רבין, דבר, 9 בינואר 1977
- ^ מ. שמריהו, תומכי רבין: המחנה השני מוסיף "לשבת על הגדר"; תומכי פרס: "רוצים לסדר אותנו אותנו בייצוג", מעריב, 27 בפברואר 1977
- ^ דניאל בלוך, המחנות ב"עבודה" נערכים להתמודדות, דבר, 12 בינואר 1977
- ^ משה מייזלס, מחר מתחילה הספירה לאחור של 24 שעות מתח לקראת ההצגה הגדולה: רבין מול פרס, מעריב, 21 בפברואר 1977
- ^ ראשי המשמרת הצעירה בעבודה תומכים ברבין, על המשמר, 10 בפברואר 1977
- ^ מ. שמריהו, ראשי מפ"ם: נפרוש מהמערך אם יהיה ש. פרס המועמד, מעריב, 1 בפברואר 1977
- ^ היום הבחירות לוועידת ה"עבודה", דבר, 1 בפברואר 1977
- ^ מ. שמריהו, המטות של פרס ורבין טוענים: "לנו הרוב לפי התוצאות החלקיות", מעריב, 3 בפברואר 1977; המשך
- ^ משה מייזלס, החרפה ניכרת בהתמודדות בין המטות של פרס ורבין, מעריב, 14 בפברואר 1977
- ^ מ. שמריהו, פשרה בין תומכי רבין ופרס על סדרי ועידת העבודה, מעריב, 8 בפברואר 1977
- ^ אברהם תירוש, מטה פרס החליט לא להגיש ערעור, מעריב, 24 בפברואר 1977; המשך
- ^ משה מייזלס, שעתו הגדולה של שמעון פרס: מס. 1 במפלגה, מעריב, 11 באפריל 1977
| הבחירות המקדימות במפלגת העבודה הישראלית | ||
|---|---|---|
|
